פסק-דין בתיק עב"ל 26677-07-11

השופט עמירם רבינוביץ:

פתח דבר

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין; בל' 10433-10), אשר דחה את תביעת המערערת לקבלת מענק לידה ומענק אשפוז כמשמעם בסעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק), לאחר שילדה את בנה בלידת בית מתוכננת. לחלופין בקשה המערערת לקבל את המענקים האמורים מטעמי צדק, בהתאם הוראות סעיף 387 לחוק. המשיב (להלן- המוסד) דחה את תביעתה שכן אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק, משום שילדה בביתה, ולא נזקקה לאשפוז.

התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי

2.      ביום 29.07.09 ילדה המערערת בביתה את בנה החמישי.

3.      ביום 7.10.09 הגישה המערערת תביעה לקבלת מענק לידה ומענק אשפוז, על פי חוק או מטעמי צדק. בבקשתה ציינה כי: "... לפני כחודשיים ילדתי את בנינו בביתנו בירושלים. זו הייתה לידת בית מתוכננת ועבור עזרת מיילדת מוסמכת ומוכשרת.... שילמנו 4,500 ש"ח...".

4.      בחודש נובמבר 2009 נדחתה תביעתה על ידי המוסד מהטעם הבא: "לפי סעיף 42(א) מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית למענק לידה. היות וילדת בבית ולא נזקקת לאשפוז אינך זכאית למענק לידה".

5.      בעקבות דחיית תביעתה על ידי המוסד, הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי.

פסיקת בית הדין האזורי

6.      בית הדין האזורי, דחה את תביעתה של המערערת. בית הדין האזורי נימק קביעתו בכך, שחוק הביטוח הלאומי, והתקנות מכוחו אינם מאפשרים תשלום מענקי לידה ואשפוז ליולדת אשר ילדה בביתה לידה מתוכננת. במקרה הנוכחי, משילדה המערערת בביתה מתוך בחירה היא אינה עומדת בתנאי סעיפים 42(א) ו- 387 לחוק, וכדין נדחתה תביעתה למענקי לידה ואשפוז.

7.      בית הדין הוסיף, כי הסעד שמבקשת המערערת מחייב שינוי חקיקה, וככל שסבורה המערערת כי השינויים שהתחוללו בעת האחרונה בכל הקשור ללידת בית, כמו גם ההכרה בזכות האישה על גופה, מצדיקים שינוי בהתייחסות ובתכלית החקיקה, עליה לפנות למחוקק בעניין זה.  

הטענות בערעור

8.      המערערת טוענת בתמצית טענות אלה: עיקר התביעה במקרה זה היא לתשלום "החזר הוצאות לידה" שהן למעשה חלק ממענק אשפוז, לפיכך אין להסתמך על הפסיקה שנתנה בעניין מענק לידה משום שמדובר בשני מענקים שונים לחלוטין; עיקר התביעה היא מכוח סע' 378 לחוק המאפשר מתן מענקים מטעמי צדק - יש לפרש וליישם את סעיף החוק ככזה המאפשר מענק לידה מטעמי צדק גם ללידת בית מתוכננת; החזר הוצאות רפואיות עבור לידת בית אינו "תמריץ" אלא זכות יסוד - הזכות והחופש של כל אישה לבחור היכן ללדת; הנפקות להכרה בזכות כזכות יסוד היא, שיש להוכיח כי הפגיעה בה מוצדקת, והטעמים שהועלו כמצדיקים פגיעה בזכות - אינם מוצדקים והפגיעה איננה מידתית; לא הוכחה סכנה ודאית במימון לידות בית מתוכננות; ישנה הפרת שוויון בין יולדות ישראליות שילדו בבית לבין יולדות ישראליות שילדו בחו"ל אך מקבלות בפועל את מענקי הלידה; שלילת מענק הלידה מיולדות שילדו בלידת בית מהווה אפליה פסולה של ילדים בגין מעשי הוריהם, ואפליה בין היולדות לבין עצמן.   

9.      המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מנימוקיו. המוסד הוסיף וטען, כי המחוקק סבר שרוב אוכלוסיית היולדות זקוקה להגנת בית החולים, ובחינה מחודשת של החוק, ככל שיש בה טעם, ראויה שתעשה על ידי המחוקק ולא על ידי בית הדין.

דיון והכרעה

10.  לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכלל החומר שבתיק, מוצאים אנו, כי דין הערעור להידחות. טעמנו לכך נפרט להלן.

11.  הזכות לקבלת מענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה נקבעו בסעיף 42 לחוק, בזו הלשון:

"42. (א) מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית - (1) למענק אשפוז; (2) למענק לידה; (3) לקצבת לידה, אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת".

        סעיף 43 לחוק קובע מי זכאי לקבל מענק אשפוז: